זואונוסיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זואונוסיס
תחום מחלות זיהומיות עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
MeSH D015047
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מחלה זואונוטית היא מחלה מידבקת אשר מועברת בין מינים[1] (לפעמים על ידי וקטור למשל וירוס, חיידק, טפיל) מבעלי חיים אחרים מאשר בני אדם לבני אדם או מבני אדם לבעלי חיים אחרים. הגדרה רפואית אחרת אומרת שהיא מחלה שבדרך כלל מדביקה בעלי חיים אחרים, אבל גם יכולה להדביק בני אדם בו זמנית. הגדרה זו דורשת ללא ספק מחשבה שנייה לאור התפתחויות שחלו משנות ה-70 של המאה ה-20. מרבית המחלות הזיהומיות שהגיחו מאז (כמו AIDS ,SARS, שפעת העופות, COVID-19, ורבות אחרות) מקורן בבעלי חיים. קיימת רשימה ארוכה מאוד של מחוללי מחלות זיהומיות שמקורם בבעלי חיים ושמסוגלים לגרום למחלות בבני אדם. מתוך 1,415 מחוללי מחלות זיהומיות ידועים בבני אדם, 61% הם בקטגוריה של מחוללים זואונוטיים[2]. המצב ההפוך (העברת מחלה מאדם לבעלי חיים) ידוע בתור: Anthroponotic disease.

המחלה היא בין המועמדים להכרזה כמחלת X.

סכנות הזואונוסיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב המחלות הזואונאטיות אינן מסוכנות במיוחד לבני אדם וניתן למנוע אותן על ידי בדיקות שגרתיות לחיית המחמד ושמירה על היגיינה בסיסית. שטיפת ידיים בסבון, הרחקת בעלי החיים משולחן האוכל ושמירה על ניקיון סביבתן של חיות המחמד.

הכלבת היא הסכנה הגדולה ביותר בתחום המחלות הזואונוטיות, ולכן חשוב לחסן כלבים וגם חתולים נגדה. המחלה מידבקת ויכולה לעבור לבני אדם מכל היונקים. היא עוברת רק בנשיכה, וכדי שהנגיף יעבור, השיניים צריכות לחדור לשריר. המחלה דוגרת כחצי שנה עד להתפרצות. מי שננשך על ידי חיה החשודה כנגועה חייב לקבל סדרת זריקות חיסון בהקדם האפשרי.

הפחתת הסיכונים המאיימים על בריאות הציבור בממשק שבין אדם לחיה והמערכות האקולוגיות (כגון התנגדות מיקרוביאלית) אינה פשוטה. על מנת להפחית סיכונים אלה חייבים לקחת בחשבון את המורכבות של יחסי גומלין בין בני אדם, בעלי חיים, והסביבות השונות שהם חיים בו, הדורשים תקשורת ושיתוף פעולה בין הענפים האחראים על בריאות אדם, בריאות בעלי חיים, ואיכות הסביבה.

העברת הפתוגנים לבני אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפתוגנים של המחלות הזואונוטיות עוברים מבעלי חיים לבני אדם בחמישה שלבים:

  1. הפתוגן קיים רק בחיות, ואין כלל העברה לבני אדם. זהו מצב שבו פתוגן מסוים ידוע ככזה שיכול לתקוף רק בעלי חיים, ועד היום למרות חשיפה בין בעלי החיים לבני האדם הוא נשאר רק בבעלי החיים. למשל: המלריה שתוקפת בני אדם קיימת רק בבני אדם, אך יש בעלי חיים שיש להם מלריה ספציפית משלהם (רצפטורים ספציפיים אצל בעלי חיים מאפשרת לו לחלות במלריה שלו).
  2. זיהום ראשוני שעובר רק מבעל החיים לאדם. הזיהום לא יכול לעבור בין בני אדם. למשל: הכלבת היא מחלה זואונוטית קלאסית שהתמותה ממנה בבני אדם היא 100% (אם לא ניתן חיסון בזמן), אך הנגיף לא יכול לעבור בין שני אנשים.
  3. Limited outbreak: הדבקה בין בני אדם ומבעלי חיים לאדם. למשל אבולה: אחוז התמותה גבוה והמחלה פורצת בבני אדם מהר, לכן ההדבקה מוגבלת והנגיף לא גורם להתפרצויות גדולות (האדם הוא חולה שאינו מדבק למינים אחרים). על מנת שנגיף יוכל לשנות את המאכסן שלו ולעבור בין בני אדם לאחר שלפני כן עבר בין בעלי חיים, צריך להיות לנגיף כושר הסתגלות טוב, ולרוב זה לא קיים – הדבקה אפשרית בין בני אדם אך היא מוגבלת מאוד. ההדבקה בין בני אדם יכולה להיות באמצעות וקטורים שונים (למשל יתושים).
  4. Long outbreak: מחלות כמו שפעת העופות, אשר יכולות להביא להדבקה נרחבת בין אדם לאדם. מחלה נוספת כזו היא קדחת דנגי.
  5. יש מקרים שבהם המקור למחלה מסוימת היה בבעלי חיים, הנגיף עבר הסתגלות טובה לבני אדם והשתנה בצורה שבה הוא כבר לא יכול להדביק בחזרה את בעלי החיים. לדוגמה, איידס - מקור הנגיף הוא כנראה בקופים (ויש להם את הנגיף שלהם), אך בני אדם לא יכולים להדביק קופים – הנגיף לא יכול לחזור למאכסן המקורי שלו.
כלב חולה כלבת

חיות היכולות להעביר מחלות זואונוטיות[3][עריכת קוד מקור | עריכה]

ציפורים המוחזקות כחיות מחמד מסוגלות להעביר, אם כי לעיתים רחוקות, מחוללי מחלות לבני אדם. לדוגמה: אפרוחים וברווזונים עלולים להדביק בחיידקי סלמונלה, שיגרמו בבני אדם לשלשול או לעיתים למחלת חום. מגע עם תוכים או עם ציפורים אחרות עלול לגרום (לעיתים רחוקות) לפסיטקוזיס המתאפיינת בתסמינים של דרכי הנשימה ובעיקר דלקת ריאות. בלשלשת של יונים וציפורי בר אחרות ניתן למצוא פטרייה הנקראת קריפטוקוקוס. הקריפטוקוקוס יכולה לחדור דרך דרכי הנשימה של בני אדם ולגרום לזיהום ראשוני בריאות, אשר עלול להתפשט למערכת העצבים המרכזית, במיוחד בחולים הסובלים מדיכוי מערכת החיסון.

אף על פי שחתולים מסוגלים, לעיתים רחוקות, להעביר מחלות לבני אדם, רובם המכריע של מגדלי חתולים בביתם אינם נדבקים. במערכת העיכול של חתולים נמצא טפיל הטוקסופלזמה, אך במרבית האנשים הנדבקים בטפיל זה, ההדבקה מתרחשת עקב אכילת בשר נא או לא מבושל דיו. זיהום על ידי טוקסופלזמה בבני אדם היא תופעה שכיחה ובדרך כלל ללא משמעות קלינית. אבל כשהמגע הראשון עם טוקסופלזמה מתרחש בזמן הריון, אזי הזיהום המתפתח באישה ההרה עלול לסכן את העובר. בנוסף, אצל אדם הסובל ממחלה שגורמת לדיכוי ניכר של מערכת החיסון, זיהום בטפילי טוקסופלזמה שהיה עד אז רדום, עלול להתלקח (בעיקר במערכת העצבים המרכזית) ולגרום תסמינים קליניים קשים. לכן, מומלץ לנשים בהריון, שטרם נחשפו לטפיל הטוקסופלזמה, להימנע ממגע ישיר עם הפרשות חתולים ולרחוץ ידיים לאחר מגע עם חתולים או הפרשותיהם. כמו כן, עליהן להימנע גם מאכילת בשר שאינו מבושל די הצורך.

מגוון מחוללי מחלות זיהומיות המסוגלים לעבור מכלבים לבני האדם דומה לזה שצוין לגבי חתולים. גם במקרה של מגע עם כלבים, אמצעי זהירות פשוטים כרחיצת ידיים יכולים למנוע זיהומים נדירים אלו. ייעוץ תקופתי עם רופא וטרינר שימליץ על חיסונים נגד כלבת ומחלות אחרות, וטיפול מונע בטפילי מעיים, יקטינו בצורה משמעותית את האפשרות להעברת מחוללי זיהום. בנוגע לכלבת במדינת ישראל, מרבית בעלי החיים המאובחנים כחולים בכלבת אינם כלבים, והמקרים הנדירים של כלבת בבני אדם שאובחנו בעשור האחרון קשורים במגע עם בעלי חיים אחרים. בכל אופן, חובה להתייעץ עם לשכת הבריאות המחוזית לאחר אירוע של נשיכת כלב או בעל חיים אחר. כלבים הגדלים באזורים כפריים עלולים להעביר, אם כי לעיתים נדירות, מחלה חיידקית המכונה עכברת. היא מתאפיינת במחלת חום ולעיתים רחוקות גם בפגיעה רב-מערכתית המערבת את הכליות ומערכת העצבים המרכזית. בעבר, כלבי כפר העבירו לעיתים לבני אדם טפיל המכונה אכינוקוקוס. הידבקות במחלה זו בימינו נדירה ביותר בישראל, וזאת מאחר ששחיטת צאן ובקר נעשית בצורה מסודרת ומבוקרת. ילדים קטנים המשחקים עם כלבים ובאים במגע עם הפרשותיהם, עלולים לפעמים להידבק בטפיל הטוקסוקארה. זיהום בטפיל זה בדרך כלל אינו מבוטא בסימנים קליניים, והסמן היחיד לקיומו הוא הופעת ריבוי של תאי דם מסוג אאוזנופילים. ניתן לאבחן זיהום זה על ידי בדיקה סרולוגית המתבצעת במעבדה הפרזיטולוגית המרכזית של משרד הבריאות בירושלים.

אנשים המחזיקים אקווריום בביתם עלולים להידבק בעת ניקויו מהחיידק מיקובקטריום מרינום. חיידק זה מתרבה בצורה מיטבית בטמפרטורות שבין 20 ל-30 מעלות וגורם לזיהום מפושט וקטלני אצל דגים. בקרב בני אדם מוגבל הזיהום לעור ולבלוטות הלימפה, וניתן לטפל בו בהצלחה על ידי מתן ממושך של קלריטרומיצין או תרופות אנטיביוטיות אחרות.

יש המחזיקים זוחלים שונים כחיות מחמד בבית (צבים, נחשים, לטאות וכדומה). בארצות הברית, כ-3% מהמשפחות מחזיקות זוחל כחיית מחמד. סוגים שונים של סלמונלה מהווים חלק מהפלורה הנורמלית של בעלי חיים אלו. חיידקי הסלמונלה יכולים להדביק בני אדם ולגרום בעיקר לזיהומים של דרכי העיכול ולעיתים גם למחלת חום ממושכת. מומלץ למנוע מגע ישיר בין זוחלים לילדים מתחת לגיל 5, או לאנשים הסובלים ממחלות המחלישות את מערכת החיסון. בכל מקרה, על אנשים הבאים במגע ישיר עם בעלי חיים אלו לרחוץ ידיים מייד לאחר המגע.

קרציה שחורת רגליים

חיות מחמד קטנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקבוצה זו נכללים מכרסמים שונים כגון שפנים, ארנבות, עכברים ועוד. גם בעלי חיים אלו יכולים להעביר לבני אדם חיידקי מעיים כמו סלמונלה, ולעיתים רחוקות גם נגיף הנקרא לימפוציטיק כוריאומנינגיטיס, שעלול לגרום לדלקת נגיפית של קרום המוח בבני אדם. החל מ-2022, תוארה בארצות הברית התפרצות של אבעבועות הקוף, כתוצאה מיבוא חיות מחמד אקזוטיות מיבשת אפריקה. המחלה דומה מבחינה קלינית לאבעבועות שחורות, אך חומרתה פחותה.

מחלות המועברות על ידי חיות משק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגע ישיר עם בעלי חיים הגדלים בחווה עלול לחשוף בני אדם למגוון רחב של מחלות[4]. מחוללי המחלות הזיהומיות בקבוצה זו הם חיידקי מעיים כגון סלמונלה, קמפילובקטר - הנמצאים בעיקר בעופות ובקר; וירסיניה אנטרוקוליטיקה - בעיקר בחזירים. התפרצויות לא מעטות של זיהום נגרמות על ידי סוג מיוחד של חיידק קולי המכונה O157:H7. חיידק זה גורם בשלב ראשון לשלשול ובשלב מאוחר יותר לתסמונת המוליטית אורמית, המתבטאת בחוסר דם משני וגורמת להרס כדוריות אדומות ולפגיעה כלייתית חמורה, המצריכה לעיתים דיאליזה או השתלת כליות. בארצות הברית מחלה זו היא הסיבה השכיחה ביותר לדיאליזה בקרב ילדים. חשוב לכן להקפיד על רחיצת ידיים לאחר מגע עם חיות משק או עם הפרשותיהן.

זיהומים מחיידקים הגורמים לקדחת Q ולברוצלוזיס מופצים בעיקר בעת ההמלטה. בין הזיהומים הטפיליים הקריפטוספורידיום עלול לעבור לבני אדם מסוסים, בקר וחיות משק אחרות, ולגרום לשלשול ולמחלת חום שנמשכות כשבוע. אם אדם סובל ממחלה הפוגעת במערכת החיסון, זיהום על ידי קריפטוספורידיום עלול להפוך לכרוני, עם קושי רב בהדברת הטפיל. מדי פעם מתוארים בארץ מקרים בהם בקר או חיות משק אחרות נדבקות בכלבת, ואז יש לחסן את האנשים שבאו במגע עם בעלי החיים הנגועים.

מחלות המועברות על ידי חיות בר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כעיקרון, מגע ישיר עם חיות בר למיניהן מסוכן, ויש להתבונן בהן תוך שמירת מרחק סביר. נגיעה בחיות בר עלולה לגרום הידבקות במחלות זיהומיות שונות. ידוע שבמדינות מתקדמות, כולל ישראל, ארצות הברית ואחרות, רוב מקרי הכלבת מאובחנים בחיות בר. בארצות הברית (לא בישראל) כלבת מועברת לבני אדם גם על ידי עטלפים. קופים מסוג מקוק יכולים להעביר זיהום על ידי נגיף B. זהו זיהום נדיר אך לרוב קטלני, והוא אחת הסיבות לאיסור שחל (גם במדינת ישראל) על החזקת קופים כחיות מחמד. בעלי חיים שונים, בעיקר יונקים למיניהם, עלולים להעביר לבני אדם מחלות חיידקיות מגוונות כגון: ברוצלוזיס, שחפת, דבר, טולרמיה ועוד, וגם מחלות הנגרמות על ידי טפילים ופטריות.

אייל בטבע

מחלות המועברות עם המזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימת רשימה ארוכה של מחוללים, בעיקר חיידקים, העלולים להגיע מהחווה לשולחן בחדר האוכל בדרכים שונות ומשונות והיכולים לפעמים לעקוף בצורות בלתי צפויות ומפתיעות את אמצעי המניעה באתר השחיטה, הייצור ואף הכנת האוכל במטבח. למשל, חיידקי סלמונלה או קמפילובקטר עלולים לזהם בשר עוף או בקר גם כשהבשר אינו מראה כל סימנים חיצוניים של זיהום. בעת הכנת האוכל במטבח, חיידקים אלו יכולים לזהם בצורה צולבת גם מאכלים אחרים שמוגשים ונאכלים ללא בישול.

מחלות זיהומיות חדשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלושת העשורים האחרונים הופיע מספר רב של מחלות זיהומיות חדשות כגון: איידס, מחלות נגיפי קורונה כסארס וכCOVID-19, תסמונת ריאתית על ידי נגיף Hanta, ומחוללים רבים אחרים. מוצע לכנות מחלות אלו "מחלות מַפציעות או "מחלות מגיחות", כתרגום למונח "Emerging infections". ניתוח של התפרצויות אלו מלמד על מודל שחוזר על עצמו ללא יוצא מן הכלל: מקור המחולל הוא תמיד בחיית בר מסוימת, במקרה של איידס, מדובר בתת-מין של שימפנזה - PAN TROGLODITES TROGLODITES. חציית המחסום בין המינים נעשה בדרך כלל רק במספר מועט של מקרים. המעבר מתאפשר על פי רוב כתוצאה משינויים אקולוגיים או משינויים מעשי ידי אדם הנותנים הזדמנות יוצאת דופן לחציית המחולל בין המינים. תהליך ההתפשטות של המחולל בין בני האדם מתאפשר על ידי "מגברים" מעשה אדם. לדוגמה, במקרה של סארס: בתי מלון, בנייני מגורים או בתי חולים ענקיים, בהם מתפשט הנגיף בקלות מאדם לאדם.

מחלות זואונוטיות היכולות לפגוע בבני-אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהי מחלה שמקורה בחיות בית רבות כמו כלבים, אוגרים, עכברים ועוד, והיא נקראת גם עכברת. אצל בעלי החיים המחלה אינה חמורה. אצל בני אדם, לעומת זאת, המחלה יכולה לנוע בין מחלה קלה ללא סימנים, למחלה חמורה הפוגעת בכבד ובכליות ומביאה למוות. לכן יש לדאוג לחסן את חיות המחמד, על מנת למנוע הדבקה.

מחלה זיהומית חיידקית של עופות (לרוב יונים), בעלת תסמינים דומים לאלה של דלקת ריאות.

זוהי מחלה של בעלי חיים, בעיקר כלבים, שנגרמת מקרציות. זוהי תופעה נפוצה יחסית אצל כלבים, ואם אינה מאובחנת בזמן היא עלולה לגרום למותם. הדבקה של בני אדם במחלה היא נדירה מאוד, ואצל בני האדם שמה הוא קדחת בהרות. זוהי מחלה חמורה ביותר, אך כאמור, גם נדירה מאוד. חשוב לטפל היטב ולהרחיק קרציות מן הכלבים על מנת להתרחק מן הסכנה עוד יותר. חשוב לצין שאדם יכול להידבק מהמחלה מקרציה בלבד, ללא נוכחות כלב. הזמר מאיר אריאל נפטר כנראה ממחלה זו.

מחלה נגיפית זו נפוצה בעיקר אצל כלבים, ומכאן שמה, אך מופיעה אצל כל היונקים, כולל בני האדם. כלבת היא מחלה קטלנית במיוחד, לכל היונקים. תסמיניה הם ריור מוגבר, תוקפנות ושינוי קיצוני בהתנהגות, דמנציה, ובהמשך גם סלידה מאור ואצל בני אדם גם סלידה ממים. מחלת הכלבת מדבקת באמצעות רוק, בעיקר בנשיכה של בעל חיים, אך לעיתים גם בליקוק בלבד. המחלה מידבקת כשבועיים לפני הופעת התסמינים, כך שהיא עלולה להתפשט במהירות. אדם שננשך על ידי בעל חיים שלא ברור אם חוסן, חייב לקבל מיד מנות חיסון נגד כלבת. בשל הקטלניות של המחלה, מחויבים בעלי כלבים על פי חוק לחסן את כלביהם נגד כלבת פעם בשנה.

תולעי מעיים מופיעות אצל כלבים וחתולים מסיבות רבות. לרוב הן אינן מזיקות, אך לעיתים הן גורמות למחלות קשות. התולעים מדבקות לבני אדם, במיוחד לילדים שנוגעים בבעלי החיים - ביצי התולעים נישאות בפרוות בעל החיים ונדבקות לידי האדם, ילדים מכניסים את ידיהם לפה ובולעים את הביצים. תולעים בבני אדם בעיקר מציקות. כדאי להשתמש בתכשירים מונעים לבעלי החיים, על מנת להימנע מהדבקה של בני האדם.

גם הפרעושים עלולים להיות נשאים של מחלות הפוגעות באיברים פנימיים בגוף, ודרכי ההדבקה הן דרך עקיצה והעברת גורם המחלה בדם. על כן חשוב לטפל בכלב ובסביבתו באופן שוטף נגד הפרעושים והביצים אותם הן מטילות.

חיידק הפוגע בדרכי הנשימה, ומועבר לבני אדם דרך האף והפה. (מנישוק חיית המחמד וליקוק הפה)

מחלה חיידקית קשה שפוגעת בבקר ובצאן ונגרמת על ידי החיידק קוקסיאלה בורנטי. חקלאים ועובדי בתי מטבחיים חשופים ביותר להידבקות בזיהום. המחלה יכולה לעבור לאדם גם משתיית חלב לא מפוסטר הנגוע בחיידק.

מחלה שנגרמת על ידי חיידק בשם ברטונלה ומועברת על ידי שריטה או נשיכה של חתול. התסמינים כוללים: שלפוחית או פצעון מודלק באזור ההדבקה, יכול להופיע חום, חולשה כללית, חוסר תיאבון, כאב ראש, כאב גרון וכאבי מפרקים. בחולים עם מערכת חיסון תקינה המחלה נעלמת כעבור כחודש אם כי קשרי הלימפה נשארים מוגדלים לכמה חודשים. במדוכאי חיסון יכולה להופיע מחלה של גידולים שפירים של כלי דם הנקראים Bacilary angiomatosis בעור ובאיברים פנימיים. כמו כן, יכולה להופיע דלקת פנים הלב ודלקת המוח וקרומיו.

מחלה של סוסים, חמורים ופרדות, שנגרמת מחיידק בשם בורקהורדליה מאלאיי ועשויה לעבור לאדם ולגרום למחלה קשה ביותר, שמתבטאת בחום גבוה, שיעול ואלח דם. שיעור התמותה גבוה ועשוי להגיע ל-95% ללא כל טיפול. חיידק דומה מאותה משפחה גורם למחלת המליודוסיס, מחלה קשה שאינה זואונוטית.

בלשלשת של יונים וציפורי בר אחרות ניתן למצוא פטרייה הנקראת קריפטוקוקוס. הקריפטוקוקוס יכולה לחדור דרך דרכי הנשימה של בני אדם ובדרך כלל לא לגרום לתסמינים, אולם אצל מדוכאי מערכת חיסון, לדוגמה חולי איידס או סרטן, יכולה הפטריה לגרום לזיהום ראשוני בריאות, אשר עלול להתפשט למערכת העצבים המרכזית.

החיידק נמצא בטבע במים מלוחים, ומצוי על קשקשי דגים. עשוי לעבור לאדם דרך פצע פתוח, ולגרום שם לזיהום חמור שכולל הרעלת דם ונמק נרחב באיברי הגוף שעשוי להוביל לכריתת איברים ולמוות אם לא מטופל בזמן.

תרומתם של פתוגנים זואונאטיים להעברת המחלה במזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2006 נערך בברלין כנס שהתמקד בנושא של השפעות פתוגן המחלות הזואונאטיות על בטיחות מזון. הכנס דחק בממשלות להתערב, וגרם לציבור להיות ערני לסיכונים של מחלות שמקורן בחיות אשר סופקו מהחוות ישירות אל הצרכן הסופי.

ניתן לקשר התפרצויות רבות של הרעלת מזון לפתוגני הזונסיס. סוגים רבים ושונים של מזון יכולים להיות מזוהמים כשנלקחים מבעלי חיים. כמה מזונות נפוצים הקשורים לזיהומי הזואונסיס כוללים ביצים, פירות ים, בשר, מוצרי חלב, וירקות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זואונוסיס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]