G7
![]() ![]() | |
מדינות ה-G7 (בכחול) לצד מדינות האיחוד האירופי (בטורקיז) | |
חברים |
|
---|---|
תקופת הפעילות |
נובמבר 1975 – הווה (כ־49 שנים) ![]() |
www | |
![]() ![]() |
G7 (באנגלית: Group of Seven; בעברית מוכר גם בשם ארגון המדינות המתועשות) הוא ארגון כלכלי בין-לאומי שכולל 7 מדינות: ארצות הברית, קנדה, יפן, גרמניה, צרפת, איטליה ובריטניה. נכון ל-2018, מדינות אלו ביחד מייצגות כ-54% מהעושר הלאומי העולמי נטו.[1] הארגון דן באמצעות הכינוסים השונים במגוון נושאים כגון תחום הכלכלה, המדיניות והחברה. בין השנים 1997–2014, כלל הארגון גם את רוסיה ונקרא G8 (או Group of Eight), אך רוסיה הושעתה ממנו עקב המלחמה באוקראינה וסיפוח קרים.
הפסגות השנתיות ניצבות בדרך כלל במוקד הפגנות מטעם גורמים המתנגדים לגלובליזציה. ב-2003 נערכו בלוזאן ובז'נבה הפגנות אלימות שזרעו הרס רב במחאה על פגישת מנהיגי ה-G8 באביאן לה-בן שבצרפת שבקרבתן של ערים שווייצריות אלה.
חברות בארגון
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארגון הוקם לראשונה לאחר משבר האנרגיה בשנות ה-70 של המאה ה-20 והמשבר הכלכלי שנלווה לו. שש המדינות המייסדות היו ארצות הברית, יפן, גרמניה המערבית, צרפת, איטליה ובריטניה והתכנס לראשונה בצרפת בשם G6. בשנת 1975 נערכה ועידת הפסגה הראשונה בין מנהיגיהן של שש מדינות אלו. לאחר הצטרפותה של קנדה בשנת 1976, הפכה הקבוצה ל-G7.
עם סיום המלחמה הקרה ב-1991, החלה ברית המועצות (לאחר מכן: רוסיה) להיפגש עם ה-G7. קבוצה זו כונתה G8 או G7 ועוד אחת (G7 plus 1). כהכרת הטוב לנשיא רוסיה, בוריס ילצין, על נכונותו לבצע רפורמות כלכליות בארצו ולשמור על נייטרליות בדבר התפשטותה מזרחה של ברית נאט"ו, נאות הנשיא האמריקני ביל קלינטון להזמינו לדיוני הפסגה. עם זאת, כיוון שחברות הג'י 7 הן המדינות הדמוקרטיות התעשייתיות המובילות בעולם, ואילו הדמוקרטיה הרוסית הייתה עוד בראשיתה והכלכלה הרוסית שטרם התאוששה מעידן הקומוניזם הייתה במשבר, היו דיונים כלכליים שנערכו ללא השתתפות הרוסים. בשנת 1997 הצטרפה רוסיה כחברה מלאה בעת הכינוס שנערך בדנוור, קולורדו ושם הארגון שונה ל-G8.
ב-18 בפברואר 2005 קראו הסנאטורים האמריקנים ג'ו ליברמן וג'ון מקיין להשעיית רוסיה מקבוצת השמונה עד להבטחת החירויות הכלכליות והדמוקרטיות במדינה. בעקבות הפלישה לחצי האי קרים וסיפוחו בשנת 2014, וחרף היותה הנשיאה התורנית של הארגון באותה שנה, הוחלט על השעייתה מהארגון בשל סיפוח קרים.
כנסים בשנים האחרונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2006 הייתה רוסיה לנשיאת התורנית של הארגון ודיוני הפסגה התקיימו בסנקט פטרבורג. המארחת של הארגון לשנת 2007 הייתה גרמניה והתכנסותו נערכה ב-6–8 ביוני 2007. בשנת 2008 כיהנה יפן כנשיאת הארגון והכנס ה-34 של הארגון התקיים בטוקיו, בין התאריכים 7–8 ביולי 2008. ביולי 2009 התכנס הכנס באיטליה.
ב-25–26 ביוני 2010 התכנסו נציגי מדינות הארגון במחוז מוסקוקה שבפרובינציית אונטריו בקנדה. על סדר היום עמדה שאלת ההתמודדות עם המשבר הכלכלי העולמי וכן שאלת המצב במזרח התיכון, מצב זכויות האדם באיראן ומדיניותה של קוריאה הצפונית.
במאי 2011 אירחה צרפת את הכנס, שבמרכזו עמדה המהפכה שפקדה בשנה זו את העולם הערבי. ביוני 2014 הכנס היה צפוי להתקיים בסוצ'י, אך בשל סיפוח קרים לרוסיה, הוחלט על השעייתה של רוסיה מהארגון והכנס הוחרם על ידי שבעה מחברי הארגון. לאור העובדה כי השעייתה של רוסיה ממשיכה הוחלט על ידי נציגי ה-G7 שהתכנסו בשלהי ועידת הביטחון בהאג בראשית 2014 כי נציגי האיחוד האירופי יארחו במקום הרוסים את מפגש ה-G7 בבריסל. בשנת 2015 התקיים כינוס פסגה של ה-G7 (רוסיה הושעתה מן הפורום אז) בבוואריה, ובו סיכמו מנהיגי המדינות על "חיסול" השימוש בדלק מאובנים עד סוף המאה ה-21.
בשנת 2019 התכנסו מנהיגי ה-G7 בעיירת הנופש ביאריץ בצרפת,[2] ובשנת 2020 נדחתה הפסגה בשל וירוס הקורונה. הפסגות חזרו להתקיים בשנת 2021.[3]
מיקומים ועידות פסגות G7
[עריכת קוד מקור | עריכה]מספר | סמל ועידה | עיר מארחת | מנהיג מארח | תמונה | תיאור |
---|---|---|---|---|---|
2014 | ![]() |
ז'וזה מנואל ברוזו | ![]() |
הפסגה תוכננה במקור להיערך בעיר סוצ'י שברוסיה, אך הועתקה למיקום אחר, לאחר שרוסיה הושעתה מהקבוצה בעקבות סיפוח חצי האי קרים ב-2014. בעקבות כך, חזרה הקבוצה ממתכונת של G8 למתכונת של G7.
כחלק מהתגובה לאירועים, נערכה פגישת חירום של מנהיגי ה-G7 במרץ 2014 בהאג. | |
2015 | ![]() |
![]() |
אנגלה מרקל | ![]() |
הפסגה התמקדה בכלכלה העולמית, לצד סוגיות מרכזיות במדיניות חוץ, ביטחון ופיתוח.כמו כן, נכלל בסדר היום גם דיון בתוכנית אפולו העולמית (Global Apollo Programme), שמטרתה קידום מחקר ופיתוח של אנרגיה נקייה |
2016 | ![]() |
שינזו אבה | ![]() |
מנהיגי ה-G7 ביקשו להתמודד עם אתגרים המעכבים את הצמיחה של הכלכלה העולמית, בהם ההאטה בשווקים מתפתחים וירידת מחירי הנפט. בהודעת הסיכום, הזהירה הקבוצה את הממלכה המאוחדת כי "יציאתה מן האיחוד האירופי תהפוך את מגמת הגידול בסחר ובהשקעות הגלובליים, ובמשרות שנוצרות בעקבותיהם, ומהווה סיכון חמור נוסף לצמיחה." בנוסף, חידשו המנהיגים את מחויבותם לקידום הסכם סחר חופשי בין האיחוד האירופי ליפן. | |
2017 | ![]() |
![]() |
פאולו ג'נטילוני | ![]() |
המארח הרשמי של הפסגה היה ראש ממשלת איטליה, מתאו רנצי, אך הוא התפטר מתפקידו באופן רשמי ב-12 בדצמבר 2016.במהלך הפסגה הדגישו מנהיגי ה-G7 שורת יעדים משותפים: סיום המשבר בסוריה, מימוש משימתה של מועצת הביטחון בלוב, וצמצום נוכחות דאעש בסוריה ובעיראק. הקבוצה קראה לצפון קוריאה לעמוד בהחלטות מועצת הביטחון של האו"ם, והדגישה את אחריותה של רוסיה למלחמה באוקראינה. בנוסף, קראו המנהיגים לקידום פעילות כלכלית ולשמירה על יציבות מחירים, לצד התמודדות עם אי-שוויון בסחר ובמגדר. עוד סוכם על סיוע למדינות ביצירת תנאים שיתמודדו עם גורמי ההגירה – תוך שימת דגש על מאבק ברעב, חיזוק התחרותיות, ושיפור הביטחון הבריאותי העולמי. |
2018 | ![]() |
ג'סטין טרודו | ![]() |
הפסגה התקיימה במנואר רישלייה (Manoir Richelieu) שבמחוז קוויבק, קנדה. ראש ממשלת קנדה, ג'סטין טרודו, הכריז על חמישה נושאים מרכזיים לנשיאות הקנדית ב-G7 שהחלה בינואר 2018, ובהם נכללו אקלים, מסחר ואנרגיה נקייה, תחת הכותרת: "עובדים יחד על שינויי אקלים, אוקיינוסים ואנרגיה נקייה".הצהרת הסיכום של הפסגה כללה 28 סעיפים, אך נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, לא הסכים לחתום על החלק הכלכלי שלה.בנוסף, חברי ה-G7 הכריזו על כוונתם לשמר את הסנקציות נגד הפדרציה הרוסית ולהיות מוכנים להטיל מגבלות נוספות, בשל כישלונה של רוסיה ביישום מלא של פרוטוקול מינסק. | |
2019 | ![]() |
![]() |
עמנואל מקרון | ![]() |
במהלך הפסגה הסכימו מנהיגי ה-G7 על שורת יעדים מרכזיים, ובהם חיזוק תפקידה של ארגון הסחר העולמי (WTO) – במיוחד בכל הנוגע להגנה על קניין רוחני, פתרון מהיר יותר של סכסוכי סחר, והסרת פרקטיקות סחר בלתי הוגנות.כמו כן, קראו לפישוט חסמים רגולטוריים ולרפורמה במסים בינלאומיים במסגרת ארגון ה-OECD.
בנוגע למדיניות חוץ, הדגישו המנהיגים את מחויבותם להבטיח כי איראן לא תשיג נשק גרעיני, ולקדם שלום ויציבות במזרח התיכון. הם קראו גם לתמיכה בהפסקת אש בלוב, אשר תשמש בסיס להסדר קבע עתידי. הפסגה עסקה גם בהתערבות הצבאית של רוסיה באוקראינה, וכן במחאות ההמוניות נגד חוק ההסגרה בהונג קונג שהתחוללו בשנת 2019. |
2020 | ![]() |
דונלד טראמפ | הפסגה תוכננה במקור להתקיים בקמפ דייוויד, מרילנד, אך נדחתה רשמית ב-19 במרץ 2020 בעקבות החשש מהתפשטות מגפת הקורונה ברחבי העולם.
תחילה תוכננה לקיים את הפסגה במתכונת של ועידת וידאו גלובלית, אך בסופו של דבר לא התקיימה כל פגישה. | ||
2021 | ![]() |
בוריס ג'ונסון | ![]() |
במהלך הפסגה הושג הסכם עקרוני על קביעת שיעור מס חברות מינימלי עולמי של 15%. | |
2022 | ![]() |
![]() |
אולף שולץ | ![]() |
במהלך הפסגה התקיים דיון וירטואלי עם נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, שבסיומו פורסמה הצהרה בדבר תמיכה באוקראינה. כמו כן, קיימו מנהיגי ה-G7 דיונים עם אורחים מוזמנים בנושאים של ביטחון תזונתי עולמי, שוויון, ויוזמות תחת הכותרת "השקעה בעתיד טוב יותר" בתחומי האקלים, האנרגיה והבריאות. לאחר המפגשים פורסם הקומוניקה הרשמי של מנהיגי G7. |
2023 | ![]() |
![]() |
פומיו קישידה | ![]() |
במציאות עולמית רוויית משברים – בהם הפלישה הרוסית לאוקראינה, משבר האקלים, השלכות מגפת הקורונה ומתיחויות גיאופוליטיות – דנו מנהיגי ה-G7 בדרכי פעולה משותפות להתמודדות עם האתגרים.
הקבוצה חידדה את מחויבותה לסדר הבינלאומי החופשי והפתוח, המבוסס על שלטון החוק, והרחיבה את מאמצי ההידברות עם מדינות מתפתחות ומתעוררות. רשימת האורחים הנרחבת שיקפה את המאמץ לפנות אל מה שמכונה "הדרום הגלובלי" – מונח המתאר מדינות מתפתחות באסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית, אשר רבות מהן מקיימות קשרים מורכבים מבחינה פוליטית וכלכלית עם רוסיה וסין. נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, נכח בשתי ישיבות כאורח מיוחד וזכה להתעניינות תקשורתית ופוליטית רבה. |
2024 | ![]() |
![]() |
ג'ורג'ה מלוני | ![]() |
בפסגת G7 ה-50 השתתפו מנהיגים בינלאומיים אורחים, שנציגו מדינות וארגונים בינלאומיים, בהם האו"ם, קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי. בין האורחים הבולטים היה גם האפיפיור פרנציסקוס, שערך את הופעתו הראשונה בפסגת G7 מטעם מדינת הוותיקן. כמו כן, השתתף נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, זו השנה השלישית ברציפות מאז החלה הפלישה הרוסית לארצו. ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, נכח גם הוא בפסגה.
הנושאים המרכזיים שנדונו כללו את המלחמה המתמשכת באוקראינה, מלחמת עזה, שינויי אקלים, יחסי סחר עם סין, סוגיות הגירה וכלכלת העולם. |
2025 | ![]() |
מארק קרני | ![]() |
הפסגה התקיימה ימים ספורים לאחר פרוץ מלחמת איראן–ישראל, כאשר כלל המנהיגים חתמו על הצהרה משותפת הקוראת להרגעה ולמניעת הסלמה. במהלך הפסגה הוכרזו מספר הסכמים בילטרליים, ובהם התחייבות קנדית להגברת הסיוע הצבאי לאוקראינה, וכן עקרונות להסכם סחר בין הממלכה המאוחדת לארצות הברית. נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, הביע את הסתייגותו מההחלטה הקודמת להרחיק את רוסיה מן הקבוצה – עמדה שאותה הביע גם בפסגה ה-45 – ונטש את הפסגה יום לפני סיומה כדי לשוב לוושינגטון ולהתמודד עם השלכות המלחמה. | |
2026 | ![]() |
עמנואל מקרון | בסיום פסגת G7 ה-51, הכריז נשיא צרפת, עמנואל מקרון, כי פסגת G7 ה-52 תיערך בעיירת הנופש אוויאן-לה-בן, השוכנת לחופי אגם ז'נבה בדרום-מזרח צרפת. |
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיינו גם בפורטל פורטל מדינות העולם הוא שער לכל הנושאים הקשורים למדינות העולם. ניתן למצוא בו קישורים אל ערי בירה, היסטוריה, פוליטיקה, כלכלה, גאוגרפיה, המנונים לאומיים ועוד. |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אתר האינטרנט הרשמי של G7
G7, ברשת החברתית פייסבוק
G7, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
G7, ברשת החברתית אינסטגרם
- האתר הרשמי של ממשלת בריטניה המארחת של הכינוס ביולי 2005
- יותם פלדמן, מיומנו של מפגין, באתר הארץ, 15 ביוני 2007
עמי גינזבורג, הצפת ערך | Group of Eight – מדינות ה-G8, באתר TheMarker, 1 במאי 2016
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עושר לאומי (במיליארדי דולר) סיכום עולמי: 360,603; ארצות הברית: 105,990; קנדה: 8,573; יפן: 24,992; גרמניה: 14,660; צרפת: 13,729; איטליה: 11,358; בריטניה: 14,341.
מקור: "Global wealth databook 2019" (PDF). Credit Suisse. אורכב מ-המקור (PDF) ב-23 באוקטובר 2019. נבדק ב-25 באוקטובר 2019.{{cite web}}
: (עזרה) - ^ אסף אוני, פסגת ה-G7: למרות המינגלינג והחיוכים, במועדון האקסקלוסיבי של המדינות לא הצליחו להסכים, באתר גלובס, 26 באוגוסט 2019
- ^ G7 Leaders’ statement, 19 February 2021, www.consilium.europa.eu (באנגלית)
ארגון המדינות המתועשות – G7 | ||
---|---|---|
|